בן מאיר. נולד בשנת תרפ"ב (1922) בברטיסלבה, צ'כוסלובקיה.

אריה גדל והתחנך בעיר הולדתו, כנער היה חבר בתנועת בית"ר.

בשנת 1939, בהיותו בן שבע-עשרה שנים, עלה ארצה בעלייה בלתי-לגלית של האצ"ל (שנקראה עליית "אף־על־פי"). מהאוניה הגיע לחוף נתניה, משם נשלח לפלוגת בית"ר בזכרון יעקב. חבריו לפלוגה הכירו אותו כבחור שובב, תמיר ויפה תואר. כבר בצעירותו, כדבריהם, זרקה בו שיבה. שאיפתו הייתה להגיע מהפלוגה למחתרת אצ"ל (ארגון צבאי לאומי) ולהשתתף בפעולות קרב, ואכן עד מהרה גויס לשורות הארגון.

ב־1940 הוקמה מחתרת לח"י (לוחמי חרות ישראל) על ידי קבוצה שהתפלגה מאצ"ל על רקע החלטת הארגון להילחם לצד הבריטים נגד הנאצים. בראשה עמד אברהם שטרן – שכינויו יאיר. אריה הצטרף אליהם, וזכה לכינוי – ג'וני.

ב־1941 התגורר בחברת כמה חברי לח"י בראשון לציון. "חברי התנועה במקום היו חסרי כול", סיפרו ותיקי התנועה, "מוחרמים ונרדפים ואריה היה אחד מהם. משענתם היחידה הייתה חנות המכולת של ליפשיץ, שבִתו חסידה הייתה חברת התנועה, סיפקה לחברי המחתרת הרעבים מזונות ומדי פעם אף הביאה להם מעט כסף מקופת החנות". על אף קשיי החיים התאהב אריה בחברת מחתרת, והשניים החלו לתכנן עתיד משותף.

באותה עת הוא השתתף בקורס לנשק ולחבלה. בעת שביקש להדגים תרגילי נשק נפלט כדור מאקדחו ופצע חברה למחתרת. בעקבות המקרה הוא עבר לכפר סבא והצטרף לסניף לח"י שם.

גם בכפר סבא היו חייו קשים, בהיותו בודד בארץ. מחמת המחסור נאלץ לגנוב, נתפס וישב מספר חודשים בכלא. בחיי מחסור אלה, בהיותו במחתרת שהבריטים חיפשו את אנשיה וכשנותר לא אחת ללא קורת גג, סיפרו חבריו, חלה בשחפת.

אריה החולה טופל בבית חברו לתנועה אברהם פליישמן ברחוב גאולה בתל אביב. אט אט מצבו הידרדר והוא הועבר לבית חולים בירושלים, אך שם נפטר.

טוראי אריה (ג'וני) המאירי נפל ביום ד' באדר תש"ד (28.2.1944). בן עשרים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בנחלת יצחק, תל אביב.

אריה מונצח באנדרטת הזיכרון לנופלי לח"י שהוקמה ביער משמר איילון.